המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות אובססיביות-כפייתיות (OCD)
שאלות נפוצות
מהי הפרעה אובססיבית כפייתית?
כאשר אדם חווה מחשבות טורדניות מלוות בדחפים לא רצויים, או מעסיק את עצמו בהתנהגויות חוזרות ונשנות, ואלה גורמים להפרעה ניכרת בתפקודו היומיומי, הוא סובל מהפרעה טורדנית כפייתית. חשוב להדגיש ש-OCD הוא הפרעה פיזיולוגית ולא הפרעה נפשית. OCD נחשב עד לאחרונה להפרעת חרדה מפני שהלוקים בו חווים חרדה קשה, אולם כיום ישנם חילוקי דעות לגבי אופיה של ההפרעה. כדי להבין מהו OCD, עלינו להכיר את שני מרכיבי ההפרעה - המחשבה הטורדנית והמרכיב הכפייתי.מהי מחשבה טורדנית (אובססיה)?
אובססיה יכולה להיות כל מחשבה טורדנית, דימוי מפחיד, דחף לא מקובל או גירוי שמעורר מצוקה או פחד. האובססיה היא לרוב לא רצונית: הלוקים בה מבינים שההאובססיה שלהם לא מציאותית או מוגזמת, אבל הם מרגישים שאינם מסוגלים לשלוט בה. הנה כמה אובססיות שכיחות:
- פחד מלכלוך, מחיידקים, מזיהום
- מחשבות שרואים בהן חטא או רוע
- מחשבות של אלימות
- מחשבות או דחפים מיניים
- תחושת אחריות כבדה
- מחשבות על התנהגות לא הולמת
מהי כפייתיות?
יש המסבירים שאובססיה גורמת לחרדה ולמצוקה, ולכן הלוקים ב- OCD עושים פעולות שנועדו לשפר את הרגשתם. אלה הן פעולות כפייתיות שמכונות "טקסים". הן מקלות את החרדה והמצוקה לזמן קצר אך אינן יעילות בטווח ארוך. אף על פי כן הסובלים מההפרעה מתקשים להימנע מהן.
אדם שמפחד, למשל, מלכלוך ירחץ את ידיו שוב ושוב. אדם שחושש שמא ייתפס כרשלן יבדוק שוב ושוב את התנור כדי לוודא שהוא כבוי, או יחזור ויבדוק את הדרך שבה נהג כדי לוודא שלא דרס מישהו.
להלן כמה התנהגויות כפייתיות שכיחות:
האם ניתן לטפל בהפרעה אובססיבית כפייתית (OCD)?
כן. מצבם של רוב הסובלים מ-OCD משתפר בעזרת טיפול מתאים. בשנים האחרונות התקדמו מאוד הידע ושיטות הטיפול.
הטיפול מתחיל בהערכה מקיפה. נבדקים היטב ההיבטים הגופניים, ההתנהגותיים והקוגנטיביים שיכולים להחריף את הבעיה, וכן נעשה ניסיון לברר אילו גורמים בסביבתו של המטופל משמרים את הבעיה. אחר כך נבנית תכנית טיפול אישית על פי הצרכים המיוחדים של המטופל.מהו הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ב-OCD?
המטרה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי היא לסייע למטופלים לחשוב ולהתנהג באופנים שיפחיתו את הסימפטומים הטורדניים כפייתיים.
המטופלים לומדים על טבען של האובססיות והכפייתיות, וכן לומדים לזהות ולשנות את האמונות הכוזבות שיש בדרך כלל לאנשים הסובלים מ-OCD . הם גם רוכשים טכניקות להתמודד עם הסימפטומים הגופניים וההתנהגותיים, שנגרמים על ידי האובססיות.
הטיפול מבוסס על תרגילים של "חשיפה ומניעת תגובה". למשל, אדם שמפחד מזיהומים ומחיידקים, יתורגל להישאר עם חפצים "מזוהמים" (למשל, מטבעות, נעליים וכד') עד שחרדתו תתפוגג. החשיפה מבוססת על ההנחה שככל שהאדם נשאר זמן רב יותר עם גורם הפחד, החרדה הולכת וקטנה עד שהיא נעלמת.
החשיפה נעשית בשילוב עם מניעת תגובה או ה"טקס". כלומר, לא מאפשרים למטופל לבצע את ה"טקסים" או את התנהגויות ההימנעות שלו. לדוגמה, אדם שחרד מחיידקים וזיהום ונוהג לרחוץ את ידיו לעתים תכופות, ילמד איך להימנע מרחיצות ידיים מרובות.
השלב האחרון של הטיפול מתרכז בשימור המסקנות והלמידה יחד עם תרגול המיומנויות שנרכשו במהלך הטיפול. מטרתו של שלב זה היא למנוע נסיגה וחזרה של סימפטומים, תוך חזרה הדרגתית למסלול החיים הרצוי.
